אוטוטרנספלנטציה של שיני בינה צעירות במקום טוחנות הרוסות
מתי נשקלת העברה של שן בינה?
הטוחנות הקבועות הראשונות, המכונות לעיתים "השישיות", בוקעות בסביבות גיל שש. מכיוון שהן מופיעות מוקדם, ולעיתים ההורים והילדים כלל אינם מזהים אותן כשיניים קבועות, הן עלולות להיפגע מעששת נרחבת, מהפרעות בהתפתחות האמייל ומנזק מצטבר. כאשר טוחנת כזו נהרסה ולא ניתן לשמר אותה, חשוב לשקול את דרכי השיקום העתידיות עוד לפני העקירה.
אחת האפשרויות במקרים נבחרים היא אוטוטרנספלנטציה של שן בינה צעירה: עקירת שן הבינה והעברתה למכתשית של הטוחנת ההרוסה, לאחר שהמקום הוכן כראוי. השן המועברת היא שן טבעית של אותו מטופל, ולכן היא עשויה לשמר את הרצועה הפריודונטלית, לתמוך בעצם ולהשתלב עם המשך התפתחות הלסת.
מהם התנאים החשובים להצלחה?
יש חשיבות למידת ההתפתחות של שן הבינה, למבנה השורש, לבריאות הרקמות המקיפות אותה, למרחק בין השן הנתרמת לאזור ההשתלה ולמצב העצם באתר המקבל. שיני בינה צעירות עם שורשים שעדיין לא השלימו את התפתחותם עשויות להתאים במיוחד, אולם ההחלטה היא אישית ואינה מבוססת על הגיל בלבד. יש להקפיד על עקירה עדינה, הכנה מדויקת של האתר ושמירה על תאי הליגמנט הפריודנטלי.
ומה אם באזור הטוחנת יש זיהום?
לעיתים הטוחנת המיועדת לעקירה סובלת מזיהום כרוני או מתהליך דלקתי סביב שורשיה. קיומו של זיהום אינו שולל אוטומטית אפשרות של אוטוטרנספלנטציה, אך הוא מחייב הערכה מקיפה וטיפול מתאים במוקד הזיהום ובמכתשית. התאמת המקרה וההחלטה על העיתוי נעשות על ידי הצוות המטפל.
מה קורה לאחר הטיפול?
השן המועברת מחייבת ביקורות תקופתיות הכוללות בדיקה קלינית וצילומים לפי הצורך, כדי לוודא שהרקמות מחלימות, שהשן נקלטת ושהיא משתלבת בסגר. במקרים מסוימים יידרש טיפול שורש או טיפול נוסף. ההחלטה אם לבצע אוטוטרנספלנטציה, לשמר את הטוחנת הקיימת, לבצע עקירה אורתודונטית מתוכננת או להמתין לשיקום אחר מתקבלת לאחר בחינת מכלול האפשרויות.
למרות מורכבותה, השיטה מעניקה בחלק מהמקרים הזדמנות לשיקום באמצעות שן טבעית במקום פתרון מלאכותי, במיוחד כאשר הילד עדיין גדל והאפשרות לשתל דנטלי אינה מתאימה בשלב זה.
