על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת שיניים לילדים יש להגיע בפעם הראשונה לביקור במרפאת שיניים כבר בגיל שנה על מנת לקבל הדרכה כיצד לשמור על שיני הילד מבחינת תזונה, צחצוח שיניים נכון, סוג משחה, סוג מברשת, פיתוח הרגלים נכונים. ככלל , מוקד עששתי (חור) עלול להתפתח תוך חצי שנה כאשר הילד הולך לישון עם בקבוק חלב בלילה.
פגם התפתחותי איכותי באמייל המתבטא בכתם אטום על אמייל השן. הפגם מופיע בלפחות טוחנת קבועה אחת ועד 4 טוחנות קבועות ראשונות עם או ללא החותכות. צבע הפגם מצביע על מידת חוזקו של האמייל: אמייל עם כתמים בצבע לבן או צהוב בהיר חזק יותר ועמיד יותר לכוחות לעיסים בהשוואה לאמייל עם פגמים בצבע צהוב כהה או חום. לכן, אמייל עם פגמים צהובים כהים עלול להישבר לאחר בקיעת השן לחלל הפה. אולם, מסתבר שגם האמייל הנראה תקין בהיקף הנגע מכיל פחות מינרלים, ולכן חלש יותר בהשוואה לאמייל בריא. מכאן, שכל הכותרת מושפעת במידה מסוימת.
חומרת התופעה משתנה בין חולים וגם בין השיניים באותו פה (לא כל הטוחנות נפגעות באותה מידה). חומרת הנגעים נמצאה קשורה למספר השיניים המעורבות. הפגמים בחותכות בד”כ קלים מהפגמים בטוחנות. ככל שיש יותר טוחנות מעורבות, ישנו יותר סיכוי לראות פגמים בחותכות.
שכיחות התופעה בעולם נעה בין 2.4%- 44% . בארץ, שכיחות התופעה לא נבדקה עדיין.
כיום אין מספיק הוכחות מדעיות על מנת לקבוע אטיולוגיה/יות ל MIH . מכל מקום כנראה שMIH לא נגרם בשל גורם אחד ספציפי. יש כנראה תפקיד למחלות סיסטמיות המתפתחות בסביבות הלידה כגון: אסטמה, דלקת ריאות, דלקת בדרכי נשימה עליונים, דלקת באוזן התיכונה, אנטיביוטיקה, טוקסינים בחלב אם, דלקת שקדים וניתוח להוצאת שקדים, מחלות ילדות המלוות פריחה וחום ואבעבועות. קשה מאוד לקבוע מה המשקל של כל מחלה שכן כל הפרעה יכולה להופיע מספר פעמים בילדות. כנראה שלגורמים סביבתיים ספציפיים יש גם משקל בנוסף למחלות סיסטמיות. כיום לא ברור מה המשקל הגנטי של התופעה.
מבחינה קלינית השיניים הפגועות רגישות מאוד לשינויי טמפרטורה גם כאשר האמייל נראה שלם ובמיוחד בשנה הראשונה לבקיעת השן. בשל הרגישות, הילדים נמנעים מלצחצח את השיניים הפגועות, ולכן הרובד מצטבר וגורם להתפתחות מהירה של עששת עם חומרה גבוהה. בנוסף לכך, האמייל הפגום נשבר לאחר חשיפה לכוחות לעיסיים , נחשף דנטין (הרקמה הפנימית יותר) , מה שמאפשר לחיידקים לחדור למוך השן. החיידקים גורמים לדלקת כרונית במוך השן, ובכך עולה הרגישות לקור, חום, לעיסה ולצחצוח שיניים. זה מוביל בהמשך להגברת הקושי לשמירת ההיגיינה האורלית, הצטברות גבוהה יותר של רובד, התפתחות מהירה של עששת- חומרה גבוהה, שכיחות גבוה של ביצוע שחזורים חוזרים.
ילדים עם MIH מקבלים יותר טיפולי שיניים מילדים ללא MIH. ילדים בגיל 9 שנים עם MIH קיבלו פי 10 יותר טיפולים בהשוואה לשיניים ללא MIH, וכל שן נגועה טופלה בממוצע פעמיים. לכן, MIH הינו גורם להכללת המטופל בסיכון גבוהה להתפתחות עששת למרות שבשאר השיניים יש תחלואה נמוכה לעששת. ילדים אלו זקוקים למעקב צמוד, ולביקורת תכופות אצל רופא שיניים יותר מילד רגיל.
תופעה נלווית נוספת בילדים הללו היא הקושי להרדים את השיניים הללו בזמן טיפול שיניים. לכן, בילדים אלו יש חרדה גבוהה יותר מפני טיפול שיניים ויותר הפרעות התנהגותיות בזמן הטיפול.
ב71.6% מהילדים שסובלים מMIH יש גם פגיעה בחותכות.למטופלים אלו יש בעיה אסטטית. האופציות הטיפוליות בשיניים הללו כוללות: הלבנה, מיקרואברזיה , שילוב של הלבנה ומיקרואברזיה, שיחזור ע”י חומרים מרוכבים, Veneers וכתרי חרסינה. הלבנה לשיניים צעירות עלולה לגרום לרגישות, לגירוי חניכיים ולשינוי בשטח פני האמייל.
אטימת חריצים זהו חומר פלסטי לבן המודבק על פני החריצים ומטרתו למנוע את חדירת החיידקים והאוכל לחריצים ובכך למנוע התפתחות עששת בחריצים.
על החלק הלעיסי של חלק מהשיניים האחוריות ישנם חריצים עמוקים, שלא ניתן לנקותם ע”י מברשת השיניים, וגם הרוק שתפקידו להגן על השן אינו נכנס לחריצים הללו. 60-90% ממוקדי העששת בילדים מתפתחים בחריצים הללו. אחת הדרכים למנוע את העששת בחריצים הללו היא אטימת חריצים. חשוב לבצע את האטימות מיד לאחר בקיעת השן.
האטימה מונעת במאת האחוזים את התפתחות העששת בחריצים כל עוד האטימה נמצאת בשלמותה על השן. לצערנו, האטימות עלולות להישבר או ליפול בשלמותן, ולכן חשוב מאוד לבדוק אותן מידי חצי שנה ולהשלימן לפי הצורך.
נתונים סטטיסטים לגבי איטומי חריצים
• לאחר שנה 94% מהאטימות נמצאו במקומם. והיעילות במניעת עששת הייתה 80-96% בתלות עם המצאות האיטום על פני השן.
• לאחר 7-10- שנים נמצאה יעילות של 60% יעילות במניעת עששת
• לאחר 15 שנה, הסיכון לעששת בטוחנת ראשונה קבועה שלא קיבלה איטום גדול פי 7.5 משן שעברה איטום
לאחר 20 שנה, 65% מהאטימות נמצאו על פני השן ו22% מהאטימות נמצאו בחלקן אולם ללא התפתחות של עששת על פני השן. 
לפי גיל הילד ולפי טעם המשחה. עד גיל 6 שנים מומלץ לצחצח את שיני הילד במשחת שיניים המכילה כ1000ppm פלואוריד. החל מגיל 6 יש להעלות את ריכוז הפלואוריד במשחת השיניים ל1450 ppm. ריכוז פלואוריד נכון מאפשר מניעה מקסימלית ומונע תופעות שלילות של בליעת פלואוריד בגיל צעיר מאוד.
חשוב שהילד יאהב את טעם המשחה, ולכן במרפאה שלנו בזמן הבדיקה הראשונה והביקורת התקופתיות אנו נותנים שיניים והוא מחליט מה הוא מעדיף. משחה שאינה טעימה לילד עלולה להוביל לצחצוח ללא משחה מה שמפחית משמעותית את יעילות הצחצוח. 
יש להשתמש במשחת שיניים כבר מהרגע בו מתחילים לצחצח את השיניים (עוד לפני גיל שנתיים). מומלץ להיוועץ עמנו לגבי ריכוז הפלואוריד במשחת השיניים. כמות המשחה המותרת מושפעת מגיל הילד. עד גיל שנתיים – יש לשים משחה כגודל גרגר אורז, בגיל 2-6 כגודל גרגר אפונה, ומעל גיל 6, או לחילופין כאשר הילד מסוגל לירוק את שאריות המשחה, ניתן להשתמש בכמות גדולה יותר.
• לאפשר תפקוד השיניים: חיתוך (חותכות); קריעה (ניבים); טחינה (טוחנות)
• למנוע כאבי שיניים בגלל עששת
• למנוע התפתחות של סיבוכים מעששת וטיפולים מורכבים ויקרים כגון טיפולי שורש, כתרים, עקירות ושומר מקום
• למנוע התפתחות של זיהומים בשן ואת התפשטותם ללסת ולרקמות אחרות בגוף , מה
שעלול להוביל לאשפוז
• לאפשר את גדילת הילד
ילד שלא אוכל בגלל כאבי שיניים אינו גדל טוב ועלול לסבול מאנמיה
• לאפשר למידה
ילד עם כאבי שיניים לא יכול להתרכז בלימודים
• לשמור מקום בקשת לשיניים הקבועות
הטוחנת הנשירה שומרת את המקום לשן הקבועה שמתחתיה ומונעת מהשן האחורית יותר
לזוז קדימה. עקירה מוקדמת של הטוחנת הנשירה עלולה לגרום לאיבוד המקום לבקיעת השן
הקבועה מתחתיה
• לאפשר התפתחות תקינה של השיניים הקבועות
בגלל הקרבה בין שורשי השן החלבית לנבט השן הקבועה שמתחת, זיהום בשן נשירה עלול
להתפשט ולפגוע בהתפתחות של השן הקבועה מתחתיה
• לאפשר התפתחות תקינה של הדיבור
הגייה נכונה של אותיות שורקות : שסצז
• לאפשר אסטטיקה ויופי
רופא שיניים מומחה לרפואת שיניים לילדים, הינו רופא שיניים שעבר בנוסף להכשרתו הבסיסית (שש שנים באוניברסיטה) הכשרה נוספת שאורכה שלוש וחצי שנים באחת מהמרכזים המאושרים לכך.
ההכשרה כוללת:
למוד עיוני של חומר תיאורטי – למוד זה כולל קריאה של כ300 מאמרים מדעיים, קריאה מלאה של ארבעה ספרים בנושאים שונים ברפואת שיניים וקריאה נוספת של פרקים נבחרים מתשעה ספרים נוספים. בנוסף, במסגרת ההתמחות לומדים המתמחים לקרוא מאמרים באופן ביקורתי על מנת שיוכלו בעתיד להעריך נכונה את איכות המאמרים המפורסמים בעיתונות העולמית ולבצע בעצמם מחקרים מדעיים.
למידה מעשית – הלמידה כוללת מתן טיפולי שיניים לילדים עם בעיות רפואיות מגוונות המשפיעות על מתן טיפולי שיניים, וטיפול בילדים עם חרדה ובעיות התנהגות המחייבים מיומנות רבה; כל זאת תחת הדרכה צמודה של רופא שיניים מומחה לרפואת שיניים לילדים.
בסיומה של ההכשרה, על רופא השיניים לעמוד במבחן בכתב ובמבחן בעל פה הנערכים ע”י ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל. רק לאחר שעמד בהצלחה במבחנים הנ”ל יקבל הרופא תואר “מומחה ברפואת שיניים לילדים” מטעם משרד הבריאות.
ההכשרה הנ”ל מביאה להתמקצעות במגוון רחב של שטחים הקשורים למתן טיפול שיניים איכותי לילדים, שאינם נלמדים או רק מוזכרים ברפרוף בהכשרה הרגילה של רופאי השיניים.
בין הנושאים הנלמדים בהרחבה במסגרת ההתמחות ברפואת שיניים לילדים נכללים הנושאים הבאים:
• הכרת הגדילה וההתפתחות של הילד
• הכרת ההתפתחות התקינה של המשנן
• הכרת המקרים בהם יש להפנות ילד לטיפול אורתודונטי על מנת למנוע התפתחות של הפרעות סגר או לחילופין על מנת לקצר את משך הטיפול האורתודונטי שינתן בעתיד
• איך וכיצד ניתן לשמור על אורך הקשת
• טיפול בהפרעות התפתחותיות של השיניים: מבנה ומספר (שיניים חסרות או עודפות, אמייל פגום)
• התמודדות עם כאב וחרדה של ילדים בפני טיפול שיניים
• גישות פסיכולוגיות לטיפול שיניים בילדים החל מגיל בקיעת השן הראשונה, המשך בגיל ההתבגרות ועד לגיל 18 שנים
• גישות פרמקולוגיות (מתן גז ניטרוס אוקסיד [גז הצחוק] ותרופות הרגעה) לשם ביצוע טיפולי שיניים בילדים. הלימוד כולל הכרת תרופות שונות להרגעת הילד
• הכרת המכשור והשיטות השונות לניטור ילד המקבל טיפול שיניים ומקבל תרופות הרגעה
• גישות טיפוליות לטיפול בילד תחת הרדמה כללית .
• הכרה שיטות ניטור הילד בזמן הרדמה כללית
• טיפול במצבי חרום במרפאת שיניים
• השפעת מחלות שונות כגון: נזלת, סינוזיטיס ודלקות אוזניים, על צורת טיפול השיניים הניתן לילד במרפאת השיניים
• טיפול שיניים בילדים עם מחלות סיסטמיות. כגון: טיפול בילד עם מערכת חיסונית מדוכאת, בעיות הורמונליות, אלרגיות, בעיות נשימה שונות, בעיות בקרישת דם, מחלות אונקולוגיות, וכו
המתמחים לומדים להכיר את התרופות השונות שהילדים הללו מקבלים לשם טיפול במחלה הסיסטמית ממנה הם סובלים ואת ההשלכה שיש לטיפול בתרופות הללו על הטיפול ועל בריאות השיניים של המטופל
• הכרת תרופות אנטיביוטיות שונות לטיפול בזיהומים בפה שמקורם מהשן או מהחניכיים , כולל הכרת תופעות הלוואי שעלולות להתפתח בעקבות לקיחת סוגים שונים של אנטיביוטיקה
• טיפול בילדים עם הפרעות התפתחותיות שונות כגון: אוטיזם, דאון סינדרום, אפילפסיה, פיגור שכלי וכו
• שיטות שונות לאבחנת עששת
• שיטות והתוויות מעודכנות לביצוע נכון של צילומי רנטגן בילדים
• מניעת מחלת העששת – במסגרת ההתמחות נלמדים מגוון שיטות ואמצעים למניעת עששת המתמחים לומדים להתאים לכל רמת סיכון של ילד את אמצעי המניעה המתאימים לו
• הדרכה נכונה לדיאטה על מנת למנוע עששת
• הכרת החומרים השונים לשחזור שיניים בהתאם לרמת הסיכון של הילד לפתח עששת ובהתאם לסוג השן המשוחזרת.
• ביצוע טיפולי מוך שונים הן במשנן הנשיר והן במשנן הקבוע. כולל חומרים, טכניקות ומעקב נכון אחר השיניים שטופלו.
• שיטות שונות לקבלת אלחוש מקומי, הכרת מכשורים שונים ותופעות הלוואי שעלולות להתפתח בעקבות מתן אלחוש מקומי
• טיפול ומעקב בחבלות במשנן הנשיר והקבוע על מנת להקטין למינימום את הסיבוכים מהחבלה
• הכרת מחלות החניכיים הנפוצות בילדים, אבחנתם, מניעתם והגישות הטיפוליות במחלות אלו
מחלת חניכיים היא מחלה הנגרמת מהצטברות של רובד חיידקים ואבנית על פני השן. עם הזמן, החיידקים והאבנית גורמים לספיגה של העצם המכתשית המעגנת את השורשים המלווים לעתים ביצירת כיסים בין החניכיים לשן. המחלה לא גורמת לכאבים ומתבטאת קלינית בנסיגת החניכיים כלפי השורש, בהארכת הכותרת, אודם ונפיחות בחניכיים ולעיתים גם בריח רע מהפה. הטיפול האופטימאלי למניעת המחלה ולטיפול במחלה בשלביה הראשונים הוא ניקוי שיניים יעיל ע”י מברשת וחוט דנטלי. במקרים קשים יש לעתים צורך בביצוע ניתוח חניכיים- בעיקר כדי לעזור למטופל לנקות את שיניו באופן יעיל.
לרוב הילדים בגילאי 6-9 שנים יש צפיפות קדמית תחתונה. אולם אם הצפיפות גדולה מאוד, יש להתייעץ עם הרופא האורתודונט ולשקול האם כדאי ליזום עקירת הניבים הנשירים.
אם זה קורה בלסת התחתונה, אין בעייה. יש לנדנד את השיניים הנשירות ולזרז את נפילתן. מיד לאחר נשירת השיניים החותכות התחתונות, החותכות הקבועות יזוזו למקומם הנכון בקשת ע”י דחיפת הלשון.
לעומת זאת אם המצב קורה בלסת העליונה, יש לעקור מיד את החותכות העליונות החלביות עוד לפני שהחותכות התחתונות מסוגלות למנוע את תזוזת השיניים החותכות הקבועות שרק בקעו החוצה , שכן אז עלול להיווצר מנשך צלבי המחייב טיפול מיידי.
ברוב המקרים לאחר שכל השיניים החלביות נשרו והתחלפו בשיניים קבועות. במקרים חריגים בהם יש מנשך צלבי, יש לבצע את הטיפפול מוקדם יותר
עקירת שיניים גורמת לתזוזה ולהטיה של שיניים סמוכות, מצב המפריע להעברה נכונה של כוחות הלעיסה, לנטייה גדולה יותר לפתח מחלת חניכיים ואיבוד עצם ולהתפתחות הפרעות סגריות. מכל מקום, במידה וחייבים לעקור שן, יש להתייעץ עם רופא אורתודונט, על מנת למנוע את ההתפתחות של הסיבוכים הללו.
לעומת זאת, עקירה של שן חותכת עליונה לא גורמת בדר”כ לאיבוד מקום , אלא מקסימום להטייה של החותכות הסמוכות. אולם המרחק בין הניבים נשאר קבוע.
כן. ברוב המקרים ניתן לסלק כתמים לבנים, צהובים או חומים מהשיניים הקדמיות בטיפול שמרני הנקרא מיקרואברזיה, המסיר שכבה דקה מאוד מפני האמייל ללא קידוח וללא הרדמה.
ככלל מומלץ להגיע לביקורת תקופתית מידי חצי שנה על מנת לבדוק מוקדי עששת חדשים ולטפל בהם, כדי לבצע טיפולי מניעה כגון אטימות חריצים לשיניים חדשות שבקעו ולבדוק הרגלי הגיינה אורלים והרגלים מזיקים אחרים. אולם יש תמיד להתייעץ עם רופא השיניים מה התכיפות המומלצת לילד שלך בהתחשב במצבו הספציפי
ראשית השתדל למצוא את השן, החזק את השן בכותרת ולא בשורש השן. שטוף את השן במים (אם זה בכיור סתום קודם את הכיור שהשן לא תחליק לביוב) ונסה להחזיר את השן למקומה בלסת. אם זה לא אפשרי, שים את השן בשקית/כוס עם חלב קר ותיקח את הילד מיד לרופא שיניים לילדים. חשוב להבין שטיפול מיידי בשן (שמירה בחלב או החזרת השן למקומה בלסת) עשויה להציל את השן בשעה שטיפול מאוחר יותר גורם בוודאות לאיבוד עתידי של השן
ישנם ילדים הסובלים מצביעה שחורה על פני השן. הצביעה נובעת מהימצאותם של חיידקים המפרישים צבע שחור. גם לאחר שמסירים את הצביעה, היא חוזרת תוך זמן מס קטן של חודשים. הצביעה נעלמת עם סיום החלפת המשנן הנשיר במשנן הקבוע. ההעלמות של הצביעה נובעת משינוי הפלורה הבקטריאלית בפה עם הגיל, והחיידקים הגורמים לצביעה הם בין הראשונים להיעלם. הצביעה אינה מעידה על נטייה או אי נטייה של הילד לפתח עששת ( חורים) בשיניים.
כן . בתנאי שהשיניים הסמוכות סיימו את בקיעתן
ארוזיה זהו תהליך המתאר איבוד פרוגרסיבי ובלתי הפיך של הרקמות הקשות של השן כתוצאה מתהליך כימי של המסת האמייל ע”י חומצות שמקורם אינו חיידקי הרובד ולכן התהליך לא קשור לעששת. שכיחות התופעה עולה עם השנים ומחמירה בנוכחות שחיקת שיניים. בנוסף, ההגדלה בצריכה של מזונות ושתייה המכילים חומצה בילדים (כגון: שתייה מוגזת, מיץ פירות טבעי , יין לבן ותה צמחים שחור, פירות טריים במיוחד פרי הדר, ענבים, תפוחי עץ חמוצים, פירות יבשים, רטבים כגון: קטשופ, או ויניגרט, חטיפים כגון: crisps מלוחים או בטעם חומץ,ירקות מוחמצים בחומץ) מגדילה את הסיכון לארוזיה.
בזמן החשיפה לחומצה, יש ריכוך של האמייל בעובי של 2-5 מיקרון. אם האמייל המרוכך אינו עובר הקשיה מחדש ע”י רוק ו/או שטיפות פלואוריד הוא עלול להישחק בקלות גבוה יותר ע”י חשיפה לכוחות מכאניים אברזיביים (צחצוח שיניים או שחיקת שיניים) או לעבור המסה נוספת ואז מתקבל איבוד אי תמידי של האמייל.
ההתבטאות הקלינית של ארוזיה בשיניים מתבטאת באמייל דק המאפשר את השתקפות הדנטין (השכבה הפנימית יותר) דרכו כתוצאה מכך, השן נראית צהובה יותר. בשלבים מתקדמים יותר, , מופיעים שברים קטנים בקצוות השיניים החותכות והשיניים נראות קצרות יותר.
הטיפול כולל הקטנת החשיפה לחומצה , שימוש בתכשירים להקשיית האמייל. לא מומלץ לצחצח שיניים כשעה לאחר חשיפה לחומצה. ניתן לבצע שטיפות פה המכילות פלואוריד, ניתן גם להניח גם מוס, ולצחצח את השיניים במשחת שיניים עם מקדם שחיקה נמוך (משחה לשיניים רגישות). 
בגיל 7-9 שנים כאשר החותכות המרכזיות הקבועות בוקעות, הן נראות גדולות מאוד יחסית לגודל קשת השיניים של הילד, עם רווחים גדולים וצבע השיניים נראה צהוב יותר מהשיניים הסמוכות.
הסיבות לכך הם: השיניים ,בניגוד לשאר האיברים בגוף, אינם גדלים עם הגיל, והן בוקעות לחלל הפה בגודלן הסופי. בגיל הבקיעה, הלסת לא גדלה מספיק, ולכן השיניים נראות גדולות מידי יחסית ללסת. אולם כאשר הלסת תגדל למימדיה הסופיים השיניים תיראנה בגודל תקין.
צבע השיניים נראה צהוב משום שהשיניים נמצאות סמוך מאוד לשיניים החלביות (נשירות) שצבען הוא לבן (כשמן). אולם כאשר כל השיניים הנשירות בוקעות, צבע השיניים הקבועות נראה תקין.
הרווחים בין השיניים החותכות המרכזיות נובע מהעובדה שהשיניים הקבועות הסמוכות להן (הנמצאות בתוך הלסת אך עדיין לא בקעו ) לוחצות על קצה השורשים כך שכותרות השיניים נעות החוצה. עם בקיעת השיניים הסמוכות, הרווחים הללו נסגרים באופן טבעי ללא כל טיפול .
שלב זה נקרה בעגה המקצועית: שלב הברווזון המכוער.
צחצוח השיניים מסלק את רובד החיידקים המצטבר על פני השן ומוביל לעששת.. הפלואוריד שבמשחת השיניים עוזר לרוק לתקן את הנזק לשן שמתרחש לאחר כל ארוחה
השן בנויה מכותרת (החלק הבולט מהחניכיים) ומשורש (החלק המעגן את השן בתוך העצם). הכותרת בנויה מזגוגית (אמייל) בחלק החיצוני של השן. הזגוגית קשה מאוד ומכילה בעיקר מינרלים ומונעת מעבר של רוב הגירויים לחלל המוך. מתחת לזגוגית, נמצאת שכבת השנהב (דנטין) הבנויה מחומר הרבה פחות מסוייד ומצינוריות רבות (נראית כמו ספוג) המכילות עצבים ומעבירות גירויים רבים כגון: חום, קור מחלל הפה למוך. במרכז השן נמצא מוך השן המכיל בעיקר כלי דם ועצבים ורקמה המסוגלת לבנות דנטין. בחלק החיצוני של השן מסביב לשורש השן הדנטין מכוסה בצמנטום, המאפשר את קישור השורש לעצם.
טיפול אורתודונטי נועד לתקן ליקויים במיקום השיניים, בסגירת הלסתות וביחסים ביניהן. לא כל ילד זקוק לטיפול אורתודונטי, וגם כאשר קיים צורך בטיפול, לא תמיד כדאי להתחיל בו מיד.
מומלץ לבצע הערכה אורתודונטית ראשונית בסביבות גיל 7, כאשר בפה נמצאות גם שיני חלב וגם שיניים קבועות. בגיל זה ניתן לזהות בעיות בהתפתחות הלסתות, צפיפות שיניים, סגר צלבי, בליטת שיניים קדמיות או הפרעות בבקיעת השיניים.
במקרים מסוימים, טיפול מוקדם עשוי למנוע החמרה של הבעיה או לצמצם את מורכבות הטיפול בעתיד. עם זאת, במקרים רבים עדיף להמתין עד לבקיעת מרבית השיניים הקבועות, בדרך כלל בגיל 11–14.
חשוב לזכור: בדיקה אורתודונטית מוקדמת אינה מחייבת התחלת טיפול. מטרתה לזהות בעיות ולקבוע את העיתוי המתאים ביותר לטיפול, במידת הצורך.
מגן פה הוא אביזר העשוי מחומר גמיש, המורכב על השיניים ונועד להגן עליהן ועל הרקמות הסובבות אותן מפני חבלות.
השימוש במגן פה מומלץ במיוחד לילדים ולבני נוער המשתתפים בפעילויות ספורט שבהן קיים סיכון לנפילות, להתנגשויות או למכות באזור הפנים, כגון כדורסל, כדורגל, הוקי ואומנויות לחימה.
מגן הפה מסייע להפחית את הסיכון לשברים בשיניים, לתזוזת שיניים ממקומן ולפציעות בשפתיים, בלשון וברקמות הרכות של הפה.
קיימים מגני פה מוכנים או מגנים המותאמים באמצעות חימום, הנמכרים בחנויות ספורט. מגנים אלו אינם יציבים ואינם מאפשרים לילד לדבר, ולכן בדרך כלל הילדים אינם לובשים אותם בזמן הפעילות הספורטיבית. מסיבה זו אינני ממליצה עליהם.
אני ממליצה על מגינים המיוצרים בהתאמה אישית אצל רופא השיניים. מגנים אלו מספקים התאמה טובה יותר, נוחות ויציבות במהלך הפעילות.
חשוב לדעת: מגן פה צריך להתאים היטב לשיניים, לאפשר נשימה נוחה ולהישאר במקומו בזמן הפעילות. אצל ילדים, יש לבדוק את התאמתו מעת לעת בשל גדילת הלסתות ובקיעת השיניים.
כתר הוא שחזור המכסה את החלק החיצוני של השן ונועד להגן עליה, לשמור על חוזקה ולאפשר תפקוד תקין בלעיסה.
ברפואת שיניים לילדים משתמשים בכתרים בעיקר כאשר שן חלב נפגעה מעששת נרחבת, כאשר נותר מעט חומר שן בריא, או לאחר טיפול במוך השן (העצב).
במקרים אלו, סתימה רגילה עלולה שלא לספק הגנה מספקת לשן, והכתר מאפשר לשמור עליה לאורך זמן.
כתרים לשיני חלב עשויים בדרך כלל ממתכת (כתרים כסופים) או מחומרים בצבע השן (כתרים לבנים). בחירת סוג הכתר תלויה בעיקר במידת שיתוף הפעולה של הילד ובעלות הטיפול, שכן הכתרים הלבנים יקרים יותר ומשך ההתאמה שלהם ארוך יותר. בנוסף, הם עלולים להישבר או ליפול בשכיחות גבוהה יותר בהשוואה לכתר כסוף.
חשוב לזכור: כתר על שן חלב אינו מונע את נשירתה הטבעית. כאשר מגיע מועד החלפת השן, היא נושרת יחד עם הכתר, והשן הקבועה יכולה לבקוע בריאה ויפה במקומה.
סתימת אמלגם, המכונה לעיתים "סתימה כסופה", היא שחזור המשמש לתיקון שיניים שנפגעו מעששת.
האמלגם הוא חומר המורכב מתערובת של מתכות, בעיקר כסף, בדיל, נחושת וכספית. לאחר ערבוב המרכיבים מתקבל חומר המתקשה בתוך השן.
סתימות אמלגם נמצאות בשימוש ברפואת שיניים שנים רבות, והן ידועות בחוזקן ובעמידותן, במיוחד בשיניים האחוריות הנתונות לעומסי לעיסה.
חסרונן העיקרי הוא תכולת הכספית באמלגם וצבען הכסוף. כיום משרד הבריאות אוסר על השימוש באמלגם בילדים מתחת לגיל 6 שנים, ויש העדפה לשחזר את השיניים בחומרים מרוכבים בצבע השן.
חשוב לדעת: אין צורך להחליף באופן שגרתי סתימת אמלגם קיימת רק בשל הרכבה או צבעה. אם הסתימה תקינה ואין עששת מתחתיה, ניתן בדרך כלל להשאירה במקומה ולהמשיך במעקב.
סתימה לבנה היא שחזור בצבע השן, המשמש לתיקון נזק שנגרם מעששת או משבר בשן.
החומר הנפוץ ביותר לביצוע סתימות לבנות הוא קומפוזיט, המורכב משרף סינתטי בשילוב חלקיקים מחזקים. ניתן לבחור את גוון החומר כך שיתאים לצבע השן הטבעית, ולכן הסתימה כמעט שאינה נראית לעין.
אחד היתרונות של סתימה לבנה הוא האפשרות להצמיד את החומר לרקמת השן, וכך במקרים רבים לשמר יותר מחומר השן הבריא. נוסף על כך, ניתן להשתמש בה הן בשיניים קדמיות והן בשיניים אחוריות.
ביצוע סתימת קומפוזיט מחייב הקפדה על תנאי עבודה מתאימים, ובעיקר מניעת חדירת רוק ולחות לאזור המטופל. לעיתים הדבר מאתגר בילדים צעירים המתקשים לשתף פעולה במהלך הטיפול.
קיימים גם חומרי שחזור נוספים בצבע השן, כגון יונומר הזכוכית, המתאימים למצבים מסוימים ומשחררים פלואוריד.
חשוב לזכור: נגע עששתי התחלתי המוגבל לחצי מעובי האמייל אינו מחייב סתימה, וניתן לרפאו על ידי היגיינה אורלית טובה וטיפולי פלואוריד מקומי. בחירת הטיפול והחומר המתאים נעשית על ידי רופא השיניים, בהתאם לגודל הנגע, למיקום השן, לגיל הילד וליכולתו לשתף פעולה.
